אלגוריה כאידאולוגיה אימפריאלית

האלגוריה בחצר הקיסרית שימשה מנגנון חינוכי ותעמולתי גם יחד. בניגוד לאמנות דתית מובהקת, האלגוריה האזרחית מאפשרת ריבוי פרשנויות, אך כולן מתכנסות לכיוון הרצוי – האדרת הסדר הקיים. בשנברון, האלגוריה אינה ניטרלית; היא מכוונת, מדודה ומותאמת לקהל משכיל.

הפסלים הוצבו בצירים, בכיכרות גן ובנקודות תצפית מחושבות. כך נוצר מסלול קריאה: הצופה מתקדם פיזית ומנטלית בין רעיונות, ומפנים בהדרגה את המסר. הבחירה בדמויות מיתולוגיות או מופשטות אפשרה לקשור בין עבר קלאסי מפואר להווה קיסרי שאפתני.

הקשר בין אלגוריה לשלטון ניכר גם בחומריות: אבן עמידה, קנה מידה מונומנטלי וקומפוזיציות יציבות משדרים קביעות ואי-ערעור. זהו פיסול שמבקש להיתפס כנצחי.

אלגוריית הכוח – שליטה מאוזנת ולא אלימה

כוח בשנברון אינו מוצג כברוטליות. הדמויות האלגוריות של הכוח מדגישות איפוק, יציבות ושליטה עצמית. לעיתים נראה שרירים מתוחים אך לא מתפרצים, נשק מונח אך לא מונף, ומבט נחוש שאינו זועם.

המסר ברור: כוח אמיתי הוא כזה הנשלט על ידי תבונה וחוק. זהו כוח שמסוגל להגן על הסדר ולא רק לכפותו. בחירה זו תואמת את האידאל הקיסרי של ריבונות נאורה, המבקשת להיראות מוסרית ומאוזנת.

מיקומם של פסלי הכוח בשערים, בצירים ראשיים ובמעברים מרכזיים מדגיש את תפקידם כשומרים סמלים. הם מברכים את הנכנס ומתריעים בעדינות – יש כאן סמכות.

אלגוריית החכמה – התבונה כבסיס לשלטון

החכמה, לעומת הכוח, מיוצגת בדמויות רגועות, לעיתים יושבות או נשענות, עם ספר, גלובוס או ינשוף. אלו סמלים מוכרים המכוונים לידע, ראייה רחבה ושיקול דעת. החכמה בשנברון אינה מנותקת מן המעשה; היא מלווה את הכוח ומכוונת אותו.

הפסלים הללו מבקשים להציג את השלטון כתוצר של מחשבה, לימוד וראייה היסטורית. החכמה אינה קישוט אינטלקטואלי אלא כלי ניהולי. בכך משתקפת תפיסה נאורה של שלטון – כזה הלומד מן העבר ופועל בשיקול דעת.

הצבת אלגוריות החכמה בקרבת אזורי שהייה והליכה איטית מזמינה התבוננות. זהו פיסול שמבקש זמן, עיון והפנמה.

אלגוריית הניצחון – הצלחה ממוסגרת כחוקית וצודקת

ניצחון בשנברון אינו תצוגה של השמדה אלא של הישג. הדמויות האלגוריות של הניצחון נושאות זרים, כפות תמרים או סמלים של תהילה, ומביעות שמחה מרוסנת. המסר אינו של אלימות אלא של סיום מוצלח.

כך מתווך הניצחון כגמול ראוי ולא ככיבוש פראי. הוא מוצג כהמשך טבעי של כוח מאוזן וחכמה מתכננת. האלגוריה מייצרת היררכיה ערכית: חכמה מובילה כוח, וכוח מניב ניצחון.

הקשר בין הניצחון לגנים חשוב במיוחד. הגן המסודר, המבוית, משמש מטאפורה לעולם שהוכנע והוסדר. הניצחון הוא גם על הטבע – סידורו לפי עקרונות אנושיים.

הקשר בין הפסלים לתכנון הגנים

גני הארמון אינם רק רקע לפסלים; הם חלק מן השפה. צירי הראייה, הפרספקטיבה והטרסות מכתיבים את אופן הקריאה של הדמויות. הפסלים משמשים נקודות עצירה רעיוניות במסע הגני.

הקומפוזיציה הכוללת יוצרת רצף אלגורי. המעבר בין אזורים שונים בגן מקביל למעבר בין רעיונות: מהכוח שבשערים, דרך החכמה שבמרכזים, אל הניצחון בנקודות השיא. זהו תיאטרון פתוח שבו הצופה הוא גם משתתף.

הסימטריה והסדר מדגישים את הרציונליות. שום פסל אינו מקרי; כל מיקום נבחן ביחס לאור, לצל ולתנועה האנושית.